תפריט נגישות
  • שינוי גודל טקסט

    • טקסט רגיל
    • טקסט בינוני
    • טקסט מוגדל
  • ניגודיות צבעים

    • שחור-לבן
    • ניגודיות גבוהה
    • ניגודיות רגילה
  • תצוגה

    • סמן גדול לבן
    • סמן גדול שחור
  •  

הינך נמצא כאן

Haifa Blog

09Feb2020
חיפה בערבה

עבור רוב הישראלים הערבה היא אותם כמעט 200 קילומטרים המפרידים בין צומת הערבה בדרכך לאילת. עבור כל מי שעוסק בחקלאות בארץ, מדובר בסוג של אימפריה.
אימפריה שצמחה לאט לממדי ענק, בתנאים שנראים למתבונן מהצד בלתי אפשריים. אימפריה שחוותה עליות מטאוריות ונפילות מסוכנות.
אימפריה שהפכה לגורם משמעותי בשוק החקלאי הישראלי, ביצוא ובאספקה לשוק המקומי. כבר מספר שנים שרבים מחקלאי הערבה עוברים לדשן בדשנים מוצקים של קבוצת חיפה, מגמה שהולכת ומתרחבת. "דשן-כל" של חיפה נראה כבר כמעט בכל משק, ונראה שבשקט בשקט, מתחוללת מהפכה באימפריה.

ירדנו לשמוע את החקלאים שהחליטו לעשות שינוי ולראות איך הם עשו זאת. כמו שזה נראה, חיפה בהחלט בשטח.
בבוקר אנו פוגשים את איתי גל, דור שני בחקלאות במושב עין-יהב בערבה תיכונה.
"ההורים (יגאל ומיקי) עברו לכאן מחולדה ב- 72, כעשור לאחר הקמת המושב, "כשעוד הייתי ילד קטן" איתי נזכר כאשר אני מבקש ממנו לספר קצת על ההיסטוריה המשפחתית.

"בזמנו לא היו חממות, והתושבים גידלו עגבניות, פלפל, בצל ומלונים רק בשטחים פתוחים. המשקים במושב התבססו על עבודה עצמית של בני המשפחה,
ולאחר מכן שולבו מתנדבים מחו"ל שגרו בבתי המשפחות" אומר איתי כשעל פנינו חולף טרקטור עם עגלה עמוסה תאילנדים. כיום, כל כוח העבודה מתבסס על פועלים זרים, בעיקר תאילנדים. "את
הישראלים שעובדים בחממות וקוטפים יום אחרי יום כבר לא מייצרים. חבל שלא כולם מבינים זאת, ומערימים עלינו קשיים בלתי הגיוניים".
בכניסה למשק אנו נעצרים על יד מכלית המסה בנפח חמישה קוב שאיתי בנה. "המעבר לדשן מוצק הביא לחסכון משמעותי בהוצאות הדישון.
זאת בנוסף על יתרונות אחרים שאני מקבל מצורת העבודה הזו: עצמאות מלאה באספקת הדשן, אפשרות להכין כמות דשן בהתאם לחלקה ועוד".
בדרכנו לחלקות של המשק אנו חולפים על פני דונמים רבים של חממות ומנהרות. "תמיד ידעתי שאחזור לעשות חקלאות בערבה, גם לאחר השחרור מהצבא, כשעזבתי את המושב, וכשעסקתי בתחום העיתונות בת"א". ב-95  חזר איתי לעין יהב עם אשתו רינה, וב 2001- איחדו הוא ואביו יגאל את המשקים כדי להתייעל, וכיום חולקים בית אריזה וציוד חקלאי. איתי אחראי על הגידול בעוד יגאל אחראי על הציוד המכני. כאשר רוב המשקים מגדלים פלפל, משק גל נראה בעבר קצת חריג, אך כיום ישנה מגמה של הגוונת גידולים בכל הערבה.
אנו נכנסים למנהרה של מלפפון בייבי, ותוך כדי אכילה איתי מסביר: "כדי לשרוד, כל הזמן חייבים לחשוב בדרך יצירתית, מה הגידול או הזן הבאים, איך אפשר לחסוך ולייעל. כיום דונם פלפל עולה לחקלאי כ- 32,000 ₪ לעונה. תכפיל בכמה עשרות או מאות דונמים לכל משק, ובפחות מ- 8 טון לדונם, או פחות מ- 4 ₪ לק"ג, אתה בבעיה רצינית. כך הגענו לגידולים קצת פחות קונבנציונליים כגון מלון חורפי, מלפפון בייבי וסוגים שונים של קישוא. חידוש נוסף: אנחנו אוספים ממגדלים אחרים את הפרי הקטן ומשווקים אותו באריזות אישיות. אריזה בודדת מכילה מספר ירקות קטנים יחסית ובאיכות גבוהה, ומתאימה להכנת סלט עשיר לאדם או לזוג. כך, מוצר שבעבר היה פסול לשיווק, יכול לפדות מחיר פרמיום".

בין אין-ספור מנהרות ובתי רשת אנו פוגשים את רוני קפון, חקלאי ממקימי עין-תמר. המושב הוקם ע"י האיחוד החקלאי ב- 1982 , בשכנות למושב נאות הכיכר, וכיום שוכן במרחק מה ממיקומו המקורי. "לקח זמן להכשיר את השטח לישוב הקבע, בגלל מי תהום גבוהים ומוקשים שהיו מפוזרים בשטח" מסביר רוני. במקרה זה, הביטוי "לחרוש בשדה מוקשים" מקבל משמעות אחרת ומתאר יפה את הקשיים בהם נתקלו התושבים בימיו הראשונים של היישוב. רוני מגדל חצילים, מלון, אבטיח ופלפל, בשטח של 350 דונם. רק לאחרונה עבר רוני לדשן מוצק, אותו הוא ממיס בעגלת המסה חדשה בנפח של 3000 ליטר. את תמיסת הדשן מחלק רוני בין מכלים המוצבים בחלקות. "אני מקבל את הדשן בשקי ענק במשקל 500 ק"ג, ומשתמש גם בשקי 25 ק"ג. ההמסה פשוטה ממה שחשבתי, ולומר את האמת, אני אחד האחרונים שעשה את השינוי. רוב המגדלים כאן עברו מזמן לדשן המוצק. לקח לי זמן, אבל גם אני רואה שהיתרונות בהכנת הדשן באופן עצמאי עולים על החסרונות. קודם כל, מדובר בירידה משמעותית בהוצאות על דשן. החיסכון מכסה את עלות עגלת ההמסה. בנוסף, הגמישות בהכנת תמיסה בנוסחה ונפח המתאים לכל חלקה מאפשר לי מרחב תמרון הרבה יותר גדול מבעבר".

ביום בו ירדנו לערבה הארץ סערה. גשמים ירדו מהצפון עד לצפון הנגב, והיו הצפות במספר ישובים.
לעומת זאת בערבה, ארץ "השמש הנצחית", לא נראה ענן אחד בשמיים. אפילו מזג האוויר בחבל הארץ המיוחד הזה מבליט את אופיו יוצא הדופן, את האנשים המיוחדים שחיים ועושים בו חקלאות ואת הצורך לחשוב אחרת כדי לשרוד.

You may also be interested in this