Cucumber

המלפפון (Cucumis sativus L.) שייך למשפחת הדלועים ונחשב לאחד מהחברים החשובים בה. המלפפון הוא צמח משתרע או מטפס חד שנתי עשבוני. מערכת השורשים כוללת שורש שיפודי מרכזי הצומח במאונך ומערכת שרשים המקבילה לפני השטח ומגיעה לעומק של 30 ס"מ. רוב הזנים חד ביתיים (נושאי פרחים זכריים ונקביים). הזנים  המיועדים לבתי צמיחה הם נקביים פרתנוקרפיים ואינם צריכים האבקה. בארץ נהוגות שתי שיטות שתילה – גידול בשורות נפרדות או צמדי שורות לערוגה.

ברחבי העולם קיימים כ-750 זנים שונים של מלפפון, כשבארץ לאורך השנים היו קיימים כמה עשרות זנים מסחריים. חברות הזרעים משקיעות מאמץ רב בטיפוח זנים בארץ ובעולם ולכן תחלופת הזנים מהירה יחסית. במקורו המלפפון הינו גידול קיץ, אך בחקלאות המודרנית הוא מגודל לכל אורך השנה. בארץ נהוג לגדל 3 מחזורי גידול בשנה בבתי צמיחה (בעיקר חממות), כשלכל עונה יש את הזנים המסחריים המתאימים לה ביותר. נכון להיום לכל עונת גידול יש מספר זנים מסחריים עיקריים שתופסים את מרבית שטחי הגידול. כמו כן במסגרת מאמצי הטיפוח והחיפוש אחרי יתרונות מסחריים (און צימוח, התמודדות עם מחלות קרקע, תנאי מליחות וכו') הפך בשנים האחרונות השימוש בצמחים מורכבים (בעיקר על כנות דלעת) לנפוץ יותר ויותר, בעיקר בעונות החורף והסתיו. עיקר גידול המלפפון נעשה במרכז הארץ בכלל ובאזור עמק חפר בפרט.

בגלל רגישות המלפפון לתנאי מליחות, דשני האיכות של קבוצת חיפה הינם הדשנים העיקריים המשמשים כיום לדישון מלפפון בארץ. הדשנים הנפוצים ביותר הינם חנקת אשלגן וכן הדשנים מסדרת דשן-כל: 20-20-20, 18-18-18 ובפרט 17-10-27 ו-20-2-30, כתלות בשלב הגידול ובסוג הקרקע. בתחילת הגידול, בשלב ההתבססות משתמשים בדשנים מאוזנים ומשלב החנטה והקטיף עוברים לשימוש בדשנים עשירים באשלגן, לקבלת פרי איכותי. לבניית תוכנית דישון והתייעצות ניתן לפנות לאחד מהאגרונומים האזוריים של חיפה.