דישון עצי פרי נשירים

המושג "עצי פרי נשירים" מתייחס למגוון מינים וזנים בעלי דרישות הזנה שונות. מחזה נפוץ הוא שחקלאי אחד מגדל מספר מיני עצי פרי נשירים כגון תפוח, אפרסק, שזיף או אגס, ומכל מין נטועים זנים שונים, ולכל זן דרישות הזנה שונות.

במקרים רבים המגדל מדשן באופן אחיד את כל הגידולים עם שינויים קלים בלבד, וזאת מטעמי נוחות, אך כמעט ללא כל קשר לצרכי העץ. בכתבה זו נוסיף ונחדד פרטים בנושא דישון המטעים. ניתן את הדגשים החשובים בהתאמת הדישון הנכון לכל מין וזן, זאת תוך שמירה על תוכנית דישון פשוטה ומובנת.

ראשית, יש לקבוע מינוני יסודות ההזנה - חנקן, זרחן ואשלגן(NPK) לכל חלקה. מינון היסוד, הנמדד ביחידות ק"ג\לדונם, נקבע על פי המלצות כלליות )ראה טבלה) ותיקון על סמך בדיקות עלים, טיב המים, עומס יבול בשנה החולפת ועומס יבול צפוי.

להלן ערכי יסודות עבור מינים שונים:

לאחר שנקבע מינון הדשן, יש לבחור את סוג הדשן הרצוי. לחיפה כימיקלים מגוון נוסחאות של דשנים מורכבים ממשפחת דשן-כל ™ודשנים נוספים. לדישון מטעים אנו ממליצים על דשנים המכילים אוראה, ביחס מאוזן בין חנקן לאשלגן, עם מינון זרחן משתנה:

דשן-כל™ 20-20-20: נוסחה המכילה את כל צורות החנקן, זרחן ברמה גבוה מאוד ויסודות מיקרו*, מומלצת לשיקום מטעים המצויים במצב הזנתי ירוד.

דשן-כל™ 23-7-23: הנוסחה המומלצת והחסכונית ביותר למטעים, מועשרת בזרחן ובמיקרואלמנטים*.

דשן-כל™ 25-5-25: נוסחה המכילה NPK ללא יסודות מיקרו.

דשן-כל™ 27-0-27: נוסחה המכילה רק חנקן ואשלגן ביחס מאוזן, ללא יסודות מיקרו.

חנקת אשלגן 13-0-46: המקור האידיאלי לאשלגן, מתאים לערבוב עם מרבית הדשנים המקובלים, לרבות כל סוגי הברזל. ניתן ליישום בנפרד, או כבסיס לתערובת דשנים.

חנקת אשלגן עם מיקרו כפול: חנקת אשלגן מעושר במיקרואלמנטים* בריכוז גבוה במיוחד

חומצה זרחתית 0-61-0: להעשרה בזרחן, לניקוי מערכת הטפטוף ולהחמצת מי ההשקיה.

קיים מגוון מוצרי דשן-כל™ על בסיס אמון חנקתי (ללא אוראה).

לאחר שמחליטים אלו דשנים מתאימים לעצי הפרי, מומלץ לפעול לפי העקרונות הבאים:

1. בתחילת העונה, בשלב הלבלוב, הפריחה והחנטה: מומלץ להזין את המטע בדשן מורכב המכיל את כל היסודות ביחס 1:1 בין חנקן לאשלגן.


2. בתחילת העונה מומלץ לדשן בזרחן עם הדשן המורכב. במידה והגידול תקין מומלץ להשתמש בנוסחאות דשן-כל™ המכילות יחס זרחן:חנקן נמוך כגון 23-7-23 או 25-25—5. במידה והמטע במצב הזנתי ירוד (עלווה חלשה, צימוחים קצרים ונפח העץ קטן משמעותית לגילו) מומלץ לדשן ב דשן-כל™ 20-20-20. במידה וגודל העץ תקין, ולפי בדיקות עלים רמת הזרחן תקינה או החלקה מושקת במים המכילים זרחן ברמה לא מבוטלת יש לשקול האם לדשן כלל בזרחן.


3. מטעים רבים נטועים בקרקעות שידוע שמכילות זרחן ברמה גבוהה ואינם מדושנים כלל ביסוד זה. לעיתים קרובות יש מחסורי זרחן בחלקות אלו ואין להניח כמובן מעליו כי הספקת הזרחן תקינה.


4. בשלב גדילת הפרי מומלץ לעבור לחנקת אשלגן (אם או ללא יסודות מיקרו) ולהפסיק דישון מספר שבועות לפני הקטיף.


5. לאחר הקטיף מומלץ לחזור לדשן מורכב, ולהשלים את יחידות החנקן ואשלגן שלא ניתנו עד הקטיף.


6. מומלץ לבצע בדיקות עלים ולתקן את המלצות הדישון על פיהן.


7. ככל שהזן נקטף במועד מאוחר יותר, כך סביר שיגע ליבול גבוה יותר ויש להגדיל את מינוני יסודות ההזנה. יש להתחשב בכמות היבול שהתקבלה בהשלמת הדישון לאחר הקטיף.


8. בזנים מוקדמים יש חשיבות רבה לדישון לאחר קטיף. מומלץ להתחיל את הדישון בחנקת אשלגן, ולהשלים את יסודות ההזנה לאחר הקטיף. הזנה מספקת לאחר הקטיף משמעותית לפרי של השנה העוקבת.


9. בתפוח צבעוני יש להפסיק דישון חנקני בתחילת חודש יוני זאת על מנת להגיע לצבעי פרי אופטימליים לשיווק.

כדי להקל על המגדל, אנו בחיפה כימיקלים הכנו טבלאות דישון על פי מין ומועד קטיף. הטבלאות מפרטות את סוג הדשנים המומלצים בכל שלב גידול וכמות מינוני הדשן, ביסודות ובמשקל לדונם. במידה ותחליטו לדשן בדשנים ומינונים שונים, תוכלו למצוא הסברים אודות חישוב דשנים והוראות שימוש בסרגל דישון בקישורים הבאים:

מצגת נשירים

חישוב דשנים