תפריט נגישות
  • שינוי גודל טקסט

    • טקסט רגיל
    • טקסט בינוני
    • טקסט מוגדל
  • ניגודיות צבעים

    • שחור-לבן
    • ניגודיות גבוהה
    • ניגודיות רגילה
  • תצוגה

    • סמן גדול לבן
    • סמן גדול שחור
  •  

הינך נמצא כאן

Haifa Blog

27Apr2020
חלוקת טאבלטים לנוער עם צרכים מיוחדים

ביום רביעי האחרון התנדבתי לנסוע לאילת על מנת לחלק טאבלטים לנוער בעל צרכים
מיוחדים. יוזמה משותפת של עמותת "יד לילד המיוחד" בהובלתו של הרב מנדי בליניצקי והתכנית המופלאה "גדולים במדים" , אשר אומצה על ידי קבוצת חיפה לפני מספר שנים.

עמותת "יד לילד המיוחד" פועלת לקידום ילדים וצעירים עם צרכים מיוחדים למימוש הפוטנציאל הטמון בהם ולעידוד עצמאותם. העמותה מסייעת לכל ילד להשתלב בקהילתו ואף בצבא ובתעסוקה, תוך מתן סיוע וכלים למשפחה ובכך שואפת להסרת מחסומי החברה כלפי השונה. במשך שנים קהילת הצעירים עם המוגבלויות לא קיבלה אפשרות לשרת ולתרום לצה"ל – וכפועל יוצא, לא קיבלה הזדמנות לשילוב בחברה האזרחית. בשנת 2005  נוסדה תכנית "גדולים במדים" על ידי האלוף גבי אופיר וסא"ל אריאל אלמוג, במסגרתה משולבים צעירים עם מוגבלויות בבסיסי צה"ל ברחבי הארץ. שילוב זה נעשה מתוך התפיסה כי נתינת אפשרות לצעירים עם מוגבלויות, תועיל הן למערך הצבאי בעבודות שירות מותאמות והן למתנדבים אלו שעצם התרומה והשירות יעניקו להם סיפוק ותחושת חיוניות. כמו כן, בטווח הארוך תועיל לכישורי חיים, הסתגלות ליחסים עם החברה הנורמטיבית ובהמשך אף שילוב בריא בקהילה ובשוק העבודה האזרחי.

חלוקת הטאבלטים נעשתה לבתי הנוער באילת שבדומה לכולנו, גם אותם הקורונה "גירש" הביתה מהמסגרת היומיומית שלהם.

שקד, הבן הצעיר שלי (14), התנדב להצטרף אליי ואני שמחתי על ההזדמנות שיספוג ערכי נתינה (וגם ליווי של צלם ..).
יצאנו מכרמיאל השכם בבוקר, עברנו דרך כפר חב"ד לאיסוף הטאבלטים, עשינו עוד עצירה קצרה אצל יובל כרמי (מוכר הפלאפל "המפורסם" מאשדוד) לחזק את ידיו והמשכנו דרומה.

באילת חילקנו לבתי ילדים מכל הגילאים, מצעירים ועד חיילים ואצל כולם ללא יוצא מן הכלל היה משהו שובה בתקשורת הישירה והמלבבת (גם אם לעיתים ללא מילים), הבעת הפנים שאומרת הכל, כמה הערכה והוקרה ..
לא פחות מהילדים, ההערכה ושמחת ההורים על השי, הכנסת האורחים ומילות התודה שלהם חיממו את הלב.

אני חייב לומר שחוויה לא פחותה הייתה לראות את האושר והסיפוק של שקד אחרי כל חלוקה, היה חוזר לרכב עם התרגשות בעיניים שאני לא רגיל לראות ועם אמירות "אבא, הם כל כך חמודים, אני כל כך אוהב את הילדים האלה ..". השיא מבחינתו היה כאשר אחד הנערים התעקש שאני אצלם אותו עם שקד .. 

בסיכומו של יום, הרגשנו שזכינו לרגע של נחת והפוגה מהמרוץ היומיומי ונזכרנו עד כמה הנתינה מביאה סיפוק ואושר.
תודה לחיפה על ההזדמנות והזכות!!!

אני יכול לסכם את החוויה בשלוש מילים – בוסט אנרגיה לנשמה


 

You may also be interested in this