אבוקדו - מדריך דישון

המלצות לדישון אבוקדו 

אבוקדו הוא ענף המטעים המושקה הגדול בישראל, והוא מקיף כ-160,000 דונם. מטעי האבוקדו פרושים בכל רחבי הארץ, מצפון הנגב ועד עמק החולה. זני האבוקדו השונים נקטפים לאורך כל השנה. אבוקדו דורש אקלים מתון, ועל כן האקלים הים-תיכוני באזור החוף, מהגליל המערבי ועד צפון מערב הנגב, מצוין עבורו. עם זאת, מטעי האבוקדו רגישים לקרה ולשרב הנפוצים מאוד בישראל. ככל שמתרחקים מאזור חוף, האקלים המדברי והערבתי מקשים על גידולו – עד לכדי סף כלכליות. 

האבוקדו מעדיף קרקעות מנוקזות כגון קרקעות חוליות וקרקעות חמרה, אך מסוגל להתפתח היטב גם בקרקעות כבדות – בתנאי שהן מנוקזות. בקרקעות כאלו לרוב תידרש נטיעה על תלוליות, כדי למנוע עודפי מים ומחסורי חמצן. 

אבוקדו הוא גידול הרגיש למליחות במידה מסוימת, ולמרות שהוא מסוגל להתמודד עם רמה בינונית של כלוריד ונתרן, הפחתה משמעותית של יסודות אלו תשפר לאורך זמן את בריאות המטע ואת היבול במידה משמעותית. 

דרישות ההזנה של אבוקדו יחסית קבועות לזן, אך תלויות מאוד ברמת היבול, שהיא הפרמטר המשמעותי ביותר לדישון נכון. אבוקדו אינו נחשב רגיש לעודפי חנקן, ולא "יעניש" את המגדל על דישון מופרז – דבר הגורם לדישון יתר ניכר בכל העולם. דרישות ההזנה של אבוקדו מתונות יחסית, וחלוקת יסודות ההזנה משתנה מאוד בין אברי העץ השנים – ובמיוחד בין הפרי המסולק מהשטח ובין אברי העץ הרב-שנתיים. הפרי צורך כמויות גדולות יחסית של חנקן, זרחן ובעיקר אשלגן, בעוד שסידן, מגנזיום וגופרית מסולקים בכמויות נמוכות יחסית. הצימוח השנתי של שורשים, גזע, ענפים ועלווה הוא הצרכן העיקרי של שלושת היסודות האחרונים, בעיקר אם ניתן דישון חנקני בעודף, הגורם לצימוח משמעותי.

לגיזום נכון של עץ האבוקדו משמעות רבה על פוריות המטע וכמות היבול, לכן מומלץ בחום להקפיד על נושא זה.

^{המידע שלהלן מובא כהמלצות כלליות בלבד. יש להיוועץ באגרונום קבוצת חיפה לצורך התאמת תוכנית דישון לתנאי השטח הספציפיים. כל שימוש במידע נעשה על אחריות המשתמש בלבד. קבוצת חיפה אינה מתחייבת לתוצאות השימוש במידע ואינה אחראית לדיוקו, שלמותו או התאמתו לכל מטרה.}

הנחיות כלליות

עבור הצימוח השנתי בלבד, ללא הפרי, יש לדשן כ-5 יחידות חנקן, כ-5 יחידות אשלגן ו-2-3 יחידות זרחן לעונה (יחידה = ק"ג/דונם). 

יש לדשן בהתאם ליבול הצפוי בעונה. יש לדשן בחנקן לאורך כל השנה. את שאר היסודות יש לתת מתחילת האביב ועד סוף הסתיו. מכיוון שהקטיף מתבצע במשך כל השנה (בהתאם לזנים השונים) אך הפריחה חלה תמיד באביב, זמן גדילת הפרי ומועד הקטיף שונים באופן משמעותי בין הזנים השונים, ויש לכוון את חלוקת הדשן בהתאם. בזנים המוקדמים, כגון הגליל, משך הזמן בין הפריחה לקטיף המוקדם הוא 4-5 חודשים, ויש לרכז את רוב מנת  האשלגן בשלב זה. רוב הזנים נקטפים במהלך הסתיו והחורף וניתן לדשן במהלך כל עונת ההשקיה, כך. שיש זמן רב לתיקונים והתאמות של הדישון במהלך העונה, ותוכנית הדישון בפועל צריכה להתאים ליבול הצפוי. 

בדיקות עלים
אומנם מקובל להיעזר בבדיקות עלים להכוונת דישון, אך באבוקדו הן אינן כלי אפקטיבי. זאת מכיוון שבדיקות העלים מבוצעות כאשר יש על העץ פרי בוגר או לאחר קטיף,  ועומס הפרי משפיע על תכולת היסודות הנמדדת: העלים מהווים "מחסן קדמי" של הפרי, וכאשר עומס הפרי גבוה, צפוי כי ערכי יסודות ההזנה בבדיקות עלים יהיו נמוכים – ולהיפך. עם זאת, לבדיקות עלים חשיבות רבה לגבי יסודות חיוניים שהמגדל בוחר שלא לתת בדישון, ומעקב שנתי מאפשר לוודא כי אין מחסור בעץ. כמו כן, מומלץ לבדוק את יסודות המיקרו, בשל חיוניותם לתפקודו התקין של העלה עצמו.

השקיה בקולחין 
רוב מטעי האבוקדו בישראל מושקים בקולחין. בדרך כלל מים אלו מכילים הן מלחים מזיקים (בעיקר כלוריד ונתרן) והן יסודות הזנה (חנקן, זרחן, אשלגן, סידן, מגנזיום וגופרית). מומלץ מאוד לחשב את תרומתם של יסודות ההזנה שבמים למשטר הדישון במטע: במקרים רבים תכולת היסודות במים מספקת את הדרישות ואף עולה עליהן. במקרים כאלו מומלץ שלא לתת בדישון את היסודות שניתנים בעודף עם מי ההשקיה, ולבנות תוכנית דישון ייחודית שתספק רק את היסודות החסרים, לרבות יסודות המיקרו. 

חנקן
חנקן הוא יסוד ההזנה שזמינותו לעץ היא המשמעותית ביותר: מחסור בו או עודף ממנו יפגעו בבריאות העץ ובאיכות הפרי. עודפי חנקן יגרמו לצימוח נמרץ מדי ויפגעו בתהליכים הרפרודוקטיביים. מומלץ להקפיד שלא לחרוג ממנות החנקן המומלצות בתוכניות הדישון בהתאם ליבול הצפוי. יש לתת את החנקן לאורך כל העונה, כדשן מורכב כגון 23-7-23 (אפשרות מועדפת), 20-20-20 (במקרה של העצים חלשים, צימוח חלש, קרקע רדודה וענייה או כל בעיה אחרת) או 30-10-10 (כאשר רמות האשלגן בקרקע גבוהות). 
פרי האבוקדו מסלק כ-2 ק"ג חנקן לטון יבול טרי בזנים המוקדמים ועד 3 ק"ג לטון יבול טרי במרבית הזנים. בהתאם לכך, יבול של 2 טון/דונם בזנים מוקדמים יסלק מהשטח כ-4 יחידות חנקן, ואילו יבול כבד של 5 טון/דונם בזנים המאוחרים יכולים לסלק עד 15 יחידות חנקן. 

מומלץ לחלק את הדישון לשתי תקופות: 

• מתחילת האביב ועד עד שהפרי מגיע לגודל 20 מ"מ – במשך כארבעה חודשים – יש לדשן בדשן המורכב כמפורט לעיל, כ-500 גרם חנקן צרוף לדונם לשבוע.
• מאוגוסט מומלץ להפחית משמעותית את רמות החנקן ל-250 – 300 גרם חנקן לדונם לשבוע עד האביב העוקב. יש חשיבות להמשך דישון חנקני בחורף, אך מומלץ לעבור לאמון חנקתי או אמון גופרתי בתקופה זו. דישון זה הינו גבוה וניתנים כ-18 עד 20 יח' חנקן סה"כ לאורך השנה. 

למעט בחודשי החורף, אין יתרון לסוג חנקן מסוים באבוקדו. בתנאי הגידול בישראל ניתן להשתמש בדשנים המבוססים על אוריאה, אמון או חנקה – אלא אם יש אינדיקציה למחסור ביסוד אחר שעלול להיגרם מסוג החנקן. חנקן כאוריאה נקלט היטב בריסוס עלוותי. מומלץ מאוד לשלב ריסוסי הזנה בחנקן עם יסודות הזנה נוספים – בעיקר זרחן ואשלגן. 

זרחן
לזרחן חשיבות רבה במשק האנרגיה של העץ בתחילת העונה, ועל כן מומלץ מאוד לתת מנת זרחן בתחילתה של כל עונה. יש חשיבות רבה לזרחן המצוי בקרקע, ובדיקת קרקע בתחילת העונה תספק מידע לגבי הצורך להוסיף זרחן בדישון. כמות הזרחן הדרושה לצימוח היא  3-4 ק"ג תחמוצת זרחן לדונם לעונה, ובנוסף לכך יש לדשן 1 ק"ג תחמוצת זרחן לכל טון פרי. מומלץ לתת  5-8 ק"ג דשן-כל סטרטר 12-43-12, או לחלופין 2-3 ליטר חומצה זרחתית (אשר תורמת גם לניקוי מערכת הטפטוף ממשקעי אבנית). מומלץ ליישם דשנים אלו כדישון טכני מוקדם באביב, לפני תחילת הלבלוב החדש, גם אם אין צורך בהשקיה. מומלץ מאוד להמשיך לדשן בזרחן במהלך העונה, עד מנה כוללת של 4-6 יחידות תחמוצת זרחן, או בהתאם ליבול הצפוי. אם הצימוח נמרץ ורמת היבול נמוכה, מומלץ להפחית את מנת הזרחן, מכיוון שאינו מהווה גורם מגביל. 

אשלגן
לאשלגן תפקיד מרכזי בבריאות העץ – בחיזוק העמידות למחלות, מזיקים ועקות אביוטיות כגון חום ויובש – וכן באיכות הפרי ובעיקר בגודל. צימוח העץ דורש כ-5 עד 7 יחידות תחמוצת אשלגן. פרי האבוקדו דורש רמות גבוהות יחסית של אשלגן, כ-4 עד 5 יחידות לכל טון פרי טרי. לפיכך, למטע המניב 1 טון לדונם יש לדשן 9 עד 12 יחידות תחמוצת אשלגן, ולמטע המניב 4 טון לדונם יידרשו כ-25 יחידות.
בתחילת העונה מומלץ ליישם אשלגן במינונים בינוניים עד נמוכים, כ-200-500 גרם תחמוצת אשלגן לדונם לשבוע. כאשר החנטים מגיעים לגודל 20 מ"מ יש להגדיל את מנות האשלגן במידה משמעותית, כדי לתמוך בגידול הפרי, עד לרמה של 800-1000 גרם תחמוצת אשלגן לדונם לשבוע עבור יבול גבוה (4 טון/דונם). ביבול של 2 טון לדונם מומלץ לא לעבור בשלב זה מנה של 600-700 גרם תחמוצת אשלגן לדונם לשבוע. חנקת אשלגן היא הדשן האשלגני האידיאלי לשלב זה, ומומלץ מאוד שכל האשלגן לגידול יינתן כדשן זה. דישון גבוה באשלגן בתחילת העונה, או דישון חורפי באשלגן כלורי (אשלג) – הזמין מאוד בתחילת העונה – עלול לפגוע בקליטת סידן בפרי, המוגבלת בלאו הכי, ולהגביר את תופעת ההאפרה הפנימית. כמו כן, כאשר מדשנים באשלגן כלורי וכמות המשקעים נמוכה, יש חשש שהכלורידים לא יישטפו מבית השורשים,  דבר העלול לגרום להמלחה. יש לזכור כי בקרקעות חוליות גם האשלגן נשטף, ומשקעים רבים לאחר פיזור אשלגן כלורי יגרמו להדחתו ולפחיתה משמעותית ביעילות הדישון האשלגני. במטעים המושקים בקולחין, רמת האשלגן במים יכולה לעיתים להספיק לצורכי הגידול, ואין צורך בהוספת יסוד זה בדישון.
רמת אשלגן גבוהה לקראת הפריחה מורידה את אטרקטיביות הפרח לדבורת הדבש, המאביק העיקרי של האבוקדו, שגם כך סובל מבעיות הפריה. לכן מומלץ מאוד להימנע מדישון אשלגני לאחר הקטיף ולפני הפריחה. 

סידן, מגנזיום וגופרית
ליסודות אלו חשיבות רבה בתחילת העונה, כאשר כמויות ההשקיה קטנות, ובייחוד בקרקעות שבהן תכולתם נמוכה. בקרקעות חוליות ובזלתיות מומלץ לספק את מנת החנקן האביבית (לאחר מתן סטרטר 12-43-12) באמצעות  Haifa Cal GG  (קלציום ניטרט) ומגניסל, עד שהחנטים מגיעים לגודל של 20 מ"מ. דשנים אלו יינתנו במקום דשן-כל 23-7-23 או 20-20-20 (זרחן ניתן כסטרטר 12-43-12 ואשלגן ניתן להשלים בשלב גדילת הפרי או לשלבו עם דשנים אלו). לאחר מכן יש לעבור לחנקת אשלגן. גופרית ניתן לספק במהלך העונה בדשנים כגון אמון גופרתי, אשלגן גופרתי (Haifa SOP) או מגנזיום גופרתי (Haifa BitterMag). יש להתייעץ עם אגרונום חיפה לפני שילוב דשנים אלו עם דשנים אחרים. 

• סידן נצרך בעיקר באיברים הרב-שנתיים ובעלים, ברמה של 15-20 ק"ג  תחמוצת סידן (CaO) לדונם לשנה. הפרי כמעט שאינו צורך סידן, אך מחסור סידן עלול לגרום לתופעת ההאפרה הפנימית בפרי, להתרככות מהירה של הפרי מיד לאחר הבשלה (כלומר חיי מדף קצרים), ולרגישות מוגברת למחלות אחסון. מכיוון שסידן חיוני לחלוקת תאים במריסטמות הגידול (רקמות קצה הצימוח בענפים ובשורשונים), מחסור בו יגרום להפסקת צימוח ולניוון השורשים. כמו כן, מחסור בסידן בנקודת החיבור של הפרי לענף (העוקץ) יחליש את הרקמה ויגרום לנשירה מוגברת של פרי צעיר. להזנה בסידן קשר הדוק לעמידות לפיטופטורה, זאת מכיוון שהוא מחזק את דפנות התא ובמקשה על הפטרייה את החדירה לתא. נתרן, שהוא יסוד מזיק, מתחרה עם סידן, ולכן תנאי מליחות יקשו על קליטת הסידן בעץ. לכן, בתנאים אלו מומלץ לדשן בסידן (Haifa Cal GG קלציום ניטרט) כדי להבטיח הזנה משמעותית בסידן, בייחוד באביב. גם אשלגן מתחרה עם סידן בתחילת העונה, ולכן לא מומלץ לדשן אשלגן ברמות גבוהות בתחילת העונה או לפזרו בחורף כאשלגן כלורי. רוב מי ההשקיה בישראל מכילים סידן בכמויות משמעותיות, ועשויים לספק אף עשרות יחידות של תחמוצת סידן לעונה, זאת בנוסף לסידן המצוי בקרקע. מסיבה זו דישון בסידן אינו נפוץ בישראל. עם זאת, במטעים בקרקעות חוליות או בזלתיות המושקים במים אשר תכולת הסידן בהם נמוכה, ובעיקר בתחילת העונה, כאשר השקיה נמוכה ולאחר שגשמי החורף שטפו סידן מהקרקע, או בתנאי מליחות, תוספת סידן בדישון עשויה להביא לשיפור משמעותי.
• כמות המגנזיום הדרושה לגידול השנתי של העץ נמוכה יחסית – 3-4 ק"ג תחמוצת מגנזיום (MgO) לדונם לשנה. הפרי דורש 0.3-0.6 ק"ג לכל טון יבול. המגנזיום חיוני לתהליך הפוטוסינתזה ולמשק האנרגיה של העץ. רוב המגנזיום מרוכז בעלים, אך הודות לניידותו הוא מועבר בקלות לאיברים נוספים שבהם הוא נדרש, והיווצרות מחסור נדירה למדי. סימני מחסור ייראו לרוב בעלים בוגרים מאוד, ובדרך כלל ישקפו ניוד של המגנזיום מן העלים אל איברים אחרים, ולאו דווקא מחסור אמיתי. על פי רוב, מהקרקע ומי ההשקיה מספקים את כל תצרוכת המגנזיום של העץ. אם בדיקות עלים מראות שריכוז המגנזיום נמוך מדיי, או שקיימת אינדיקציה אחרת לצורך בתוספת מגנזיום, מומלץ לדשן במגניסל בתחילת העונה. ניתן לשלב מגניסל עם סידן חנקתי, וכך לספק את שלושה יסודות חיוניים – חנקן, סידן ומגנזיום – בשלבים הקריטיים. אסטרטגיה זו מומלצת בעיקר בתנאי מליחות. ניתן ליישם מגנזיום ביעילות רבה באמצעות ריסוס עלוותי במגניסל בריכוז 1-2% על לבלוב צעיר, או 1% על פריחה.
• גופרית ניתן לספק במהלך העונה באמצעות דשנים כגון אמון גופרתי, אשלגן גופרתי (Haifa SOP) או מגנזיום גופרתי (Haifa BitterMag). יש להתייעץ עם אגרונום חיפה לפני שילוב דשנים אלו עם דשנים אחרים. 
   

יסודות מיקרו
יסודות מיקרו - בעיקר ברזל, מנגן, אבץ ובורון - חיוניים להנבת פרי איכותי, גם אם הכמות המסולקת עם היבול נמוכה מאוד, ועומדת על גרמים בודדים לכל טון יבול טרי. יסודות אלו דרושים בעיקר בעלווה, וקליטתם בעייתית ברוב קרקעות ישראל. 

• מומלץ לדשן כ-0.5-1 ק"ג ברזל הייפר 52, 0.25 ק"ג חיפה מיקרו מנגן ו-0.125 ק"ג חיפה מיקרו אבץ לדונם בדישון בודד בתחילת העונה. בעת הכנת מכל דשן עם חומרי חיפה מומלץ לתגבר ביסודות אלו במכל. במכל 1,000 ליטר המכיל 8 שקי דשן של 25 כ"א, יש להוסיף 5 ק"ג הייפר 52, 2 ק"ג חיפה מיקרו מנגן, 1 ק"ג "חיפה מיקרו אבץ ו-1/3 ליטר בורונית. 

במהלך שלבים אלו יש לבצע הערכה של היבול הצפוי ולהתאים את מנות הדשן בהתאם: 

• סיום פריחה
• סיום חנטה
• לאחר נשירת חנטים
• בזמן גדילת הפרי

תוכניות דישון קרקעי במטע אבוקדו בוגר – דשנים מסיסים

• תוכנית עבור זנים מוקדמים כגון גליל, מתאימה ליבול של 2 טון לדונם

• תוכנית לזן האס, מתאימה ליבול של 2 טון לדונם

• תוכנית לזנים הנקטפים בחורף, מתאימה ליבול של 4 טון לדונם

תוכניות דישון קרקעי במטע אבוקדו בוגר – מולטיגרו (דשן בשחרור מבוקר)

מולטיגרו הוא דשן בשחרור מבוקר אשר משחרר יסודות הזנה ברציפות. נוסחאות מולטיגרו זמינות במשכי שחרור שין 4 ל-12 חודשים.

דישון במטע צעיר

במטע הצעיר, משנת הנטיעה ועד שנה שלישית, ניתן לדשן בנוסחאות  דשן-כל או במולטיגרו. 

• מולטיגרו: יש ליישם את מתחת לשתי טפטפות קרובות משני צידי העץ לאחר הנטיעה. אין ליישם בבור השתילה לפני הנטיעה!
  כאשר יש טפטפת צמודה לשתיל, יש ליישם את המולטיגרו מצידו השני של צינור הטפטוף, במרחק 10 ס"מ מהשתיל, ובכל מקרה אין ליישם את המולטיגרו על גוש השתילה!
  גם בדישון במולטיגרו, מומלץ לדשן סטרטר 12-43-12, 5 ק"ג לדונם מיד לאחר השתילה כדי לעודד התפתחות שורשים.

•  דשן-כל: מומלץ לדשן ב 20-20-20 או 23-7-23, 1-1.5 שקים לדונם לכל העונה במנות שבועיות קבועות.
  אם בזמן השתילה הטפטפות סגורות ורק הטפטפות הקרובות לשתיל פתוחות, שק אחד לדונם מספיק. אם כל הטפטפות פתוחות, יעילות הדישון יורדת ויש לדשן שק וחצי.
  עם גדילת העץ הצעיר והתפתחות השורשים, השורשים יגיעו ליותר טפטפות פתוחות ויעילות הדישון תעלה. 

דישון עלוותי במטע האבוקדו

 דישון עלוותי משתלב עם ריסוס חומרי הדברה. אין לשלב עם מוצרי נחושת, גופרית או שמנים. יש להקפיד על תנאי ריסוס מתאמים (לחות יחסית, חום ורוח). 

הנחיות כלליות לדישון עלוותי

מקורות

• G.R. Obbink & D.McE. Alexander, Calcium deficiency and Phytophthora cinnamomi in young avocado seedlings (1976), Journal of the Australian Institute of Agricultural Science, Vol 46, p 130-134.

• Messenger, Routh, et al, The Effects of Calcium on Avocado Growth and Root  Health (1997). California Avocado Society Yearbook, Vol 81, p 69-78

מצגת דישון אבוקדו בישראל.