מנגו – מדריך דישון

המלצות לדישון מנגו 

מאת ישי וקסמן, אגרונום אזור הצפון והמרכז

שטח מטעי המנגו בישראל הוא כ-26,000 דונם, רובם באזור הכנרת. מטעי מנגו נוספים נמצאים בעמק הירדן ועמק בית שאן, בבקעה, בערבה ובנגב המערבי. היבול השנתי הממוצע הוא כ-60 אלף טון אבל בשנים פוריות כמו לדוגמה שנת 2025 היבול עשוי להגיע לכ-80 אלף טון. כרבע עד שליש  מהייצור בישראל מיועד לייצוא, ועל כן חלות על הגידול הגבלות חמורות של הגנת הצומח. הפרי הישראלי מתחרה בפרי ממדינות עולם שלישי שבהן עלויות הייצור נמוכות בהרבה. לכן, ממשקי הגידול חייבים לכוון ליבול גבוה, לאיכות גבוהה ולצמצום הוצאות – כדי לעמוד בתחרות. 

עץ המנגו מסוגל להתמודד עם טמפרטורות גבוהות ועם יובש, בתנאי שהוא מקבל השקיה סדירה. הגידול אינו רגיש לעודפי מים, ועל כן ניתן לטעת מנגו במגוון קרקעות, גם קרקעות כבדות ואף  כבדות מאוד, אך בקרקעות אלו מומלץ לטעת על גדודיות. 

המנגו נחשב רגיש למליחות, ועודפי מלחים, בעיקר כלוריד ונתרן, יגבילו את היבול ויפגמו באיכותו. המנגו רגיש מאוד לתוכנית הדישון: תוכנית לא מתאימה יכולה להוביל לפחיתה משמעותית ביבול, ובעיקר לפגוע באיכותו.

עץ המנגו מסלק מן הקרקע כמויות נמוכות מאוד של יסודות הזנה, ולעיתים קרובות בעיות פיזיולוגיות שונות, המתבטאות באיכות הפרי ובבריאות המטע, קשורות לדישון לא נכון או לעודף דישון. יש להקפיד במיוחד על הדישון החנקני, מכיוון שעודפי חנקן יגרמו לפגיעה חמורה באיכות הפרי ויגבירו משמעותית נגיעות למחלות. מחסורי חנקן קיצוניים יפגעו בהנבה ובצימוח בטווח הזמן הארוך. 

בשל כמויות הדשן הנמוכות יחסית, עלות הדישון במטע המנגו מהווה חלק קטן מהוצאות המטע השנתיות. לכן, יש חשיבות רבה לדישון נכון (סוג הדשן וחלוקת יסודות ההזנה לאורך העונה), בעוד ניסיון לחסוך בעלות הדישון לא יביא לחיסכון משמעותי בהוצאות הגידול הכלליות, ואף עלול לפגוע ברווחיות המטע.

למנגו שלבי צימוח שונים לאורך השנה, ויש להתאים את תוכנית הדישון עבורם:

• אביב: גל פריחה המעכב צימוח עלווה ושורשים.

• קיץ: התפתחות וגדילת הפרי, וצימוח שורשים נמרץ.

• סתיו (לאחר קטיף): גל צימוח עיקרי.

• חורף: צימוח שורשים משמעותי, ללא צימוח נוף.

הנחיות כלליות

^{המידע שלהלן מובא כהמלצות כלליות בלבד. יש להיוועץ באגרונום קבוצת חיפה לצורך התאמת תוכנית דישון לתנאי השטח הספציפיים. כל שימוש במידע נעשה על אחריות המשתמש בלבד. קבוצת חיפה אינה מתחייבת לתוצאות השימוש במידע ואינה אחראית לדיוקו, שלמותו או התאמתו לכל מטרה.}

תוכנית דישון מנגו נחשבת למורכבת, ובעת בנייתה יש להביא בחשבון משתנים רבים. בחלקות ובזנים רגישים, הסובלים מפגעים פיזיולוגיים בהשפעת דישון לא נכון, יש חשיבות יתרה לתוכנית דישון מתאימה וליישומה בפועל. בחלקות שאינן רגישות ניתן לדשן באופן פחות מוקפד.

הנקודות החשובות שיש לשים אליהן לב בהכנת תוכנית דישון למנגו בחלקות רגישות הן: 

• מנת החנקן השנתית 

• סוג הדשן החנקני (חנקה, אמון או אוריאה) 

• דישון בסידן בתחילת העונה

• מועד התחלת הדישון באשלגן 

• הפסקת הדישון החנקני לקראת הקטיף 

• דישון באשלגן לתוך הקטיף (ללא חנקן)

• דישון לאחר קטיף

עבור הצימוח השנתי בלבד, ללא הפרי, יש לדשן 2 עד 5 יחידות חנקן, כ-5 יחידות אשלגן ו-2-3 יחידות זרחן לעונה (יחידה = ק"ג/דונם).  

מומלץ להתאים את תוכנית הדישון לזן המנגו ולתנאי הגידול, כולל סוג הקרקע (בזלתית, גירנית, סילטית או חולית) ואיכות המים (מי כנרת, מאגרי שטפונות, מי שפד"ן או אחר). מומלץ להיעזר בבדיקות קרקע להכוונת הדישון במנגו, וכן לשים לב לבעיות שנראות בחלקה ולתגובה לדישון. 

בדיקות קרקע נותנות אינדיקציה משמעותית לגבי תכולת יסודות ההזנה והמלחים באזור בית השורשים של העץ. כאמור, המנגו רגיש למליחות ולעודפי דישון, ולכן זוהי בדיקה חיונית לקביעת משטר הדישון הנכון.

עודף או חוסר של יסוד הזנה יבואו לידי ביטוי ויזואלי בתגובת העץ, בהתאם לעוצמתם. בצד סימני מחסור קלאסיים על העלים, מחסורים או עודפים עשויים להתבטא במופע הכללי של העץ וביחס בין האברים השונים: עודף צימוח או צימוח "תקוע", יחס בין הפריחה לצימוח, כמות ואיכות החנטה, נשירה משמעותית של חנטים גם ללא אירוע אקלים קיצוני, גודל הפרי ביחס למספר הפירות, שבירת צבע ובעיות איכות פנימיות, בעיות של הגנת הצומח ועוד. כל אחד מאלו מושפע מיסודות ההזנה הזמינים לעץ, והסימנים מאותתים לחקלאי על טיב משטר הדישון.

יש לדשן בהתאם ליבול הצפוי, ובמנגו יש חשיבות רבה להרכב ההזנה הנדרש בכל שלב. כלומר, תוכנית הדישון משתנה במהלך העונה באופן משמעותי. הקפדה על משטר דישון מיטבי חיונית במיוחד בחלקות שהתגלו בהן בעיות איכות משמעותיות.

בדיקות עלים במנגו בעיתיות בשל כמה סיבות: בחירת העלים הדיאגנוסטיים מאתגרת – יש לבחור עלים בנובמבר, לאחר הקטיף, מתוך הצימוח האביבי של השנה הנוכחית על ענף שלא נשא פרי, ועלול להיבחר בטעות ענף שבפועל כן נשא פרי; העלים מהווים מחסן משמעותי מאוד של יסודות הזנה, וצריכת הפרי נמוכה יחסית, לכן ההשפעה של היבול על הבדיקות אינה משמעותית. 

חנקן
חנקן הוא היסוד החשוב ביותר למטע, אך יש להקפיד על דישון חנקני מדוד, בעיקר בזנים הצבעוניים כגון 'מאיה' ו'שלי', או בתנאים המגבירים רגישות לעודפי חנקן. גם לצורת החנקן (חנקה, אמון או אוריאה) משמעות רבה במנגו, ויש להקפיד על צורת החנקן הנכונה, בעיקר בזנים הרגישים לבעיות איכות. ההשפעות של צורות החנקן השונות על עצי מנגו אינן ברורות לחלוטין, וככל הנראה אין מניעה מוחלטת משימוש בכל אחת מהן כל עוד אין בעיות איכות. בזנים רגישים לפגעי איכות פנימית, נראה שדישון בחנקה עדיף מדישון באמון או אוריאה. מידע נוסף ניתן למצוא במצגת דישון מנגו בישראל. 
דישון בחנקן אמוניאקלי (⁺NH₄) או אוריאה (המתפרקת במהירות לאמון), בעיקר בתחילת העונה, מתחרה בסידן, דבר העלול לגרום לתופעת Jelly seed. על כן מומלץ שלא לדשן בצורות חנקן אלו אם התופעה מוכרת בחלקה. יש לציין כי שימוש באמון נעשה כדי להעלות את זמינות הברזל.
רגישות לעודפי חנקן מתבטאת גם בהיעדר או עיכוב קבלת צבע בזנים הצבעוניים ('מאיה' ו'שלי'), ברגישות למזיקים ומחלות, וב- Soft nose (הבשלה לא אחידה, כאשר רק המחצית התחתונה של הפרי מבשילה). במקרים אלו מומלץ לספק את מנת החנקן כסידן חנקתי (קלציום ניטרט) ומגניסל. חנקה מעודדת קליטת סידן.  
טון פרי מנגו צורך 0.8-1.5 ק"ג חנקן. בזנים צבעוניים, הרגישים לעודפי חנקן, מומלץ לדשן 5-8 יחידות לעונה, ואילו בזנים הירוקים כגון קיט וקנט, המניבים יבול גבוה ואינם רגישים לעודפי חנקן, מנת החנקן המומלצת היא 10-12 יחידות. יש לספק  כשליש מן הכמות (2-3 יח') במהלך האביב. בסוף האביב, בשלב גדילת הפרי, מומלץ להפחית את הדישון בחנקן לכדי יחידה אחת, ובזנים צבעוניים מומלץ לא לדשן כלל בחנקן בשלב זה. יש לספק את יתרת מנת החנקן – 3-5 יחידות – לאחר הקטיף.

זרחן
לזרחן חשיבות רבה במשק האנרגיה של העץ במהלך כל העונה, מכיוון שהעץ מצוי כל הזמן בצימוח (נוף או שורש). לכן, מומלץ לפרוס את מנת הזרחן על פני כל העונה. הפרי מסלק כחצי יחידה של תחמוצת  זרחן לכל טון יבול טרי. מומלץ לדשן כ-2 יחידות באביב המוקדם עם תחילת הפריחות. ניתן לעשות זאת באמצעות דישון בכ-5 ק"ג דשן-כל סטרטר 12-43-12, או לחלופין 2 ליטר חומצה זרחתית (אשר תורמת גם לניקוי מערכת הטפטוף ממשקעי אבנית). מומלץ ליישם דשנים אלו כדישון טכני מוקדם באביב, לפני תחילת הלבלוב החדש, גם אם אין צורך בהשקיה. לאחר מכן יש לדשן עוד כ-3 יחידות תחמוצת זרחן במשך העונה –  עד מנה כוללת של 5 יחידות, או בהתאם ליבול הצפוי. 

אשלגן
לאשלגן תפקיד מרכזי בבריאות העץ – בחיזוק העמידות למחלות, מזיקים ועקות אביוטיות כגון חום ויובש – וכן באיכות הפרי, צבעו וגודלו. צימוח העץ דורש כ-3 עד 5 יחידות תחמוצת אשלגן. רמות האשלגן שפרי המנגו צורך אינן גבוהות יחסית –  כ-1.5 עד 2.5 יחידות לכל טון פרי טרי. לפיכך, במטע המניב 3 טון לדונם יש לדשן 9 עד 13 יחידות תחמוצת אשלגן, ולמטע המניב 5 טון לדונם יידרשו כ-15-18 יחידות תחמוצת אשלגן.
בתחילת העונה מומלץ ליישם אשלגן במינונים נמוכים, בעיקר בזנים הרגישים למחסורי סידן, ועל כן דישון באשלגן צריך להתחיל כאשר הפרי בגודל 20-30 מ"מ, ואז חלה עליה הדרגתית בצריכת האשלגן בפרי. בזנים ירוקים ובזנים שאינם רגישים למחסורי אשלגן, ניתן לדשן בדשן מורכב כגון 30-10-10 או 23-7-23. לאחר חנטה ובשלב גדילת הפרי מומלץ להגביר את הדישון באשלגן ולהשלים כ-3/4 ממנת האשלגן לפני הקטיף. הדשן המומלץ ביותר לדישון רוב האשלגן הוא חנקת אשלגן, אותו יש ליישם כאמור מסיום החנטה ועד שבירת צבע או תחילת קטיף ברמה של 5 ק"ג לכל טון יבול צפוי. בזנים הצבעוניים מומלץ להפסיק דישון בחנקת אשלגן מס' שבועות לפני שבירת הצבע, ולעבור לדשן באשלגן גופרתי (Haifa SOP). דשן אשלגני זה אינו מכיל חנקן, ולכן ניתן לדשן בו עד סיום הקטיף  בלי חשש לפגיעה בקבלת צבע. 
טיפ:  ניתן לדחות קבלת צבע באמצעות דישון בחנקת אשלגן, ולהקדים קבלת צבע באמצעות דישון באשלגן גופרתי.
דישון גבוה באשלגן בתחילת העונה, או דישון חורפי באשלגן כלורי (אשלג) – הזמין מאוד בתחילת העונה – עלול לפגוע בקליטת סידן בפרי, המוגבלת בלאו הכי, ולהגביר את תופעת Jelly seed עקב תחרות של אשלגן עם סידן (בדומה לתחרות עם יוני האמון). כאשר מדשנים באשלגן כלורי וכמות המשקעים נמוכה, יש חשש שהכלורידים לא יישטפו מבית השורשים, דבר העלול לגרום להמלחה. יש לזכור כי בקרקעות חוליות גם האשלגן נשטף, ומשקעים רבים לאחר פיזור אשלגן כלורי יגרמו להדחתו ולפחיתה משמעותית ביעילות הדישון האשלגני. במטעים המושקים בקולחין, רמת האשלגן במים יכולה לעיתים להספיק לצורכי הגידול. במקרים כאלו אין צורך להוסיף יסוד זה בדישון.

סידן
 חשיבות הדישון בסידן במנגו תלוי ברגישות הזן ובמאפייני החלקה, כפי שהוסבר לעיל . צריכת הסידן של מנגו  גבוהה יחסית – טון פרי טרי צורך כ-1.5-2 ק"ג תחמוצת סידן (CaO), ולצימוח השנתי נדרשות , כ-12-18 יחידות תחמוצת סידן במהלך העונה. 
במקרים רבים יש עודף משמעותי של סידן במי ההשקיה ובקרקע, אך קליטת סידן בתחילת העונה חיונית לקבלת פרי תקין, ובתקופה זו ההשקיה נמוכה, ויסודות אחרים – בעיקר אמון ואשלגן – עלולים  להפריע לקליטתו. בקרקעות בזלתיות ובמי אגירת נחלים רמות הסידן נמוכות, ולכן חשוב להשלים סידן בדישון. 
לסידן חשיבות רבה במניעת תופעת Jelly seed, להתרככות מהירה של הפרי מיד לאחר הבשלה (כלומר חיי מדף קצרים), ולרגישות מוגברת למחלות אחסון. כאשר תופעה זו קיימת, מומלץ לספק את מנת החנקן האביבית (לאחר מתן סטרטר 12-43-12) באמצעות  Haifa Cal GG (קלציום ניטרט) עד שהחנטים מגיעים לגודל של 20 מ"מ.
סיבה נוספת לדישון בסידן בתחילת העונה היא הפחתת ההשפעה של מליחות הקרקע, הנובעת מריכוזים גבוהים של נתרן וכלוריד. ניתן לשלב קלציום ניטרט עם מגניסל (באותו מיכל) או דשן-כל 23-7-23 או 30-10-10 (ממכלים נפרדים כמובן!) או אף לתת אותו במקומם, מכיוון שהזרחן כבר ניתן כסטרטר 12-43-12, ואשלגן יינתן בשלב גדילת הפרי. 

מגנזיום
מגנזיום חיוני לתהליך הפוטוסינתזה ולמשק האנרגיה של הצמח, ומכאן חשיבותו הרבה. מומלץ מאוד לשלב מגנזיום בתוכנית הדישון בעיקר בתחילת העונה, כאשר מנת ההשקיה נמוכה מאוד, וכאשר רמת המגנזיום בקרקע ובמי ההשקיה נמוכה –  לדוגמה בקרקעות בזלתיות או חוליות, ובמי אגירת נחלים ושפד"ן. 
הצימוח השנתי של העץ אינו צורך כמות רבה של מגנזיום, (2-3 יח' MgO), וכל טון פרי מסלק 1/4 ק"ג MgO בקירוב. רוב המגנזיום מרוכז בעלים, אך הודות לניידותו הוא מועבר בקלות לאיברים נוספים שבהם הוא נדרש, והיווצרות מחסור נדירה למדי. סימני מחסור ייראו לרוב בעלים בוגרים מאוד, ובדרך כלל ישקפו ניוד של המגנזיום מן העלים אל איברים אחרים, ולאו דווקא מחסור אמיתי. על פי רוב, הקרקע ומי ההשקיה מספקים את כל תצרוכת המגנזיום של העץ. אם בדיקות עלים מראות שריכוז המגנזיום נמוך מדיי, או שקיימת אינדיקציה אחרת לצורך בתוספת מגנזיום, מומלץ לדשן במגניסל בתחילת העונה. ניתן לשלב מגניסל עם סידן חנקתי (קלציום ניטרט), וכך לספק  שלושה יסודות חיוניים – חנקן, סידן ומגנזיום – בשלבים הקריטיים. אסטרטגיה זו מומלצת בעיקר בתנאי מליחות. ניתן ליישם מגנזיום ביעילות רבה באמצעות ריסוס עלוותי במגניסל בריכוז 1-2% על לבלוב צעיר, או 1% על פריחה. אם ניתן בתחילת העונה קלציום ניטרט, מומלץ מאוד לשלב איתו גם מגניסל (מגנזיום חנקתי) כמקור נוסף של חנקן. אם משתמשים בדשן מורכב, ניתן להוסיף מגנזיום גופרתי לנוסחאות דשן-כל כגון 23-7-23 (שים לב שהנוסחה 30-10-10 מכילה מגנזיום). 
גופרית חיונית לסינתזת החלבונים,  ולרוב אין מחסור ביסוד זה. ניתן לספק גופרית במהלך העונה באמצעות דשנים כגון אמון גופרתי, אשלגן גופרתי (Haifa SOP) או מגנזיום גופרתי (Haifa BitterMag).  יש להתייעץ עם אגרונום חיפה לפני שילוב דשנים אלו עם דשנים אחרים. 

גופרית 
הגופרית חיונית לסינתזת החלבונים, ולרוב אין מחסור ביסוד זה. ניתן לספק גופרית במהלך העונה באמצעות דשנים כגון אמון גופרתי, אשלגן גופרתי (Haifa SOP) או מגנזיום גופרתי (Haifa BitterMag).  יש להתייעץ עם אגרונום חיפה לפני שילוב דשנים אלו עם דשנים אחרים. 

יסודות מיקרו
יסודות מיקרו - בעיקר ברזל, מנגן, אבץ ובורון - חיוניים להנבת פרי איכותי. הכמות המסולקת עם הפרי נמוכה ביותר, גרמים בודדים לכל טון יבול טרי.  יסודות אלו דרושים בעיקר בעלווה, וקליטתם במנגו בעייתית ברוב קרקעות ישראל, גם בקרקעות הבזלת שבסובב כנרת. מומלץ לדשן כ-1 ק"ג הייפר 52 (תכשיר ברזל), 0.25 ק"ג חיפה מיקרו מנגן ו-0.125 ק"ג חיפה מיקרו אבץ לדונם בדישון בודד בתחילת העונה. בעת הכנת מכל דשן עם חומרי חיפה מומלץ לתגבר ביסודות אלו במכל. במכל 1,000 ליטר המכיל 8 שקי דשן של 25 ק"ג, יש להוסיף 5 ק"ג הייפר 52, 2 ק"ג חיפה מיקרו מנגן ו-1 ק"ג חיפה מיקרו אבץ.
 

דישון במטע מנגו בוגר  - הדשיה 

תוכנית עבור זנים צבעוניים, מתאימה ליבול של 3 טון/דונם. יש להתאים את מנת הדשן במהלך העונה על פי היבול הצפוי.

תוכנית עבור זנים ירוקים, מתאימה ליבול של 5 טון/דונם. יש להתאים את מנת הדשן במהלך העונה על פי היבול הצפוי.

*20-20-20 יינתן על מנת להשלים את מנת הזרחן ל-5 יח'.

דישון במטע צעיר

במטע הצעיר, משנת הנטיעה ועד שנה שלישית, ניתן לדשן בנוסחאות  דשן-כל או במולטיגרו. 

מולטיגרו 30-6-8 הוא דשן בשחרור מבוקר ל-12 חודשים, המכיל 100% יסודות הזנה מצופים.יש ליישם את גרגרי הדשן מתחת לשתי טפטפות קרובות משני צידי העץ לאחר הנטיעה. 
כאשר יש טפטפת צמודה לשתיל, יש ליישם את המולטיגרו מצידו השני של צינור הטפטוף, במרחק 10 ס"מ מהשתיל. בכל מקרה, אין ליישם את המולטיגרו על גוש השתילה או בבור הנטיעה!

גם כאשר מדשנים במולטיגרו, מומלץ לדשן סטרטר 12-43-12, 5 ק"ג לדונם מיד לאחר השתילה כדי לעודד התפתחות שורשים.

 דשן-כל: מומלץ לדשן ב 20-20-20 או 23-7-23, 1-1.5 שקים לדונם לכל העונה במנות שבועיות קבועות.
אם בזמן השתילה הטפטפות סגורות ורק הטפטפות הקרובות לשתיל פתוחות, שק אחד לדונם מספיק. אם כל הטפטפות פתוחות, יעילות הדישון יורדת ויש לדשן שק וחצי.
עם גדילת העץ הצעיר והתפתחות השורשים, השורשים יגיעו ליותר טפטפות פתוחות ויעילות הדישון תעלה. 
בקרקעות בזלתיות או חוליות, שרמת הסידן והמגנזיום בהן נמוכה, מומלץ לשלב חנקת אשלגן, קלציום ניטראט, מגניסל ומיקרו קומבי במכל בודד (ללא זרחן), ולהוסיף זרחן כחומצה זרחתית (2 ליטר לדונם בתחילת העונה + 1/2 ליטר לדונם פעם בחודש) או כסטרטר 12-43-12 (5 ק"ג בתחילת העונה + 1 ק"ג לדונם לחודש).

דישון עלוותי במנגו

 דישון עלוותי משתלב עם ריסוס חומרי הדברה. אין לשלב עם מוצרי נחושת, גופרית או שמנים. יש להקפיד על תנאי ריסוס מתאמים (לחות יחסית, חום ורוח). 

הנחיות כלליות לדישון עלוותי

מקורות

1. Understanding crop nutrition, A guide for Australian mango growers.

2. CropKit special plant nutrition management guide – mango, Dr Steven A. Oosthuse, SQM, 2006.

3. Oosthuyse, S. A. "Effect of spray application of KNO3, urea and growth regulators on the yield of ‘Tommy Atkins’ mango." South African Mango Growers’ Association Yearbook 13 (1993): 58-62.‏

4. SQM crop kit – Mango

5. Zhou Xiuchong, Liu Guojian, Yao Jianwu, Ai Shaoying, and Yao Lixian, Balanced Fertilization on Mango in Southern China, Better Crops International, Vol 15 No 2 Novembar 2001. 

6. Reuveni M, Harpaz M, Reuveni R, 19981. Integrated Control of Powdery Mildew on Field-grown Mango Trees by Foliar Sprays of Mono-potassium Phosphate Fertilizer, Sterol Inhibitor Fungicides and the Strobilurin Kresoxym-methyl. European Journal of Plant Pathology December 1998, Volume 104, Issue 9, pp 853–860.

7. Golez, H. G., and N. F. Zamora. "THE INFLUENCE OF MULTI NPK 12-2-44 ON THE FLOWERING CAPACITY O ‘CARABAO’MANGO." V International Mango Symposium 455. 1996.‏   

8. Shongwe, Victor, and Laura B. Roberts-Nkrumah. "Physiological and growth responses of mango (Mangifera indica L.) to methanol and potassium nitrate application." V International Mango Symposium 455. 1996. 

9. Protacio, C. M. "Are polyamines involved in the potassium nitrate-induced flowering in mango?." V International Mango Symposium 455. 1996. 

10. Sergent, E., Dania Ferrari, and F. Leal. "Effects of potasium nitrate and paclobutrazol on flowering induction and yield of mango (Mangifera indica L.) cv. Haden." V International Mango Symposium 455. 1996.‏‏‏

מצגת דישון מנגו בישראל

מנגו בישראל: הזנה מדייקת שיפרה איכות פרי והזניקה את רווחי המגדל