דישון ליצ'י

המלצות לדישון מטע ליצ'י

מאת ישי וקסמן, אגרונום אזור הצפון והמרכז

בישראל מגדלים כ-5,000 דונם ליצ'י, רובם באזור סובב כנרת והגליל התחתון. אזורי גידול נוספים הם הגליל המערבי, מישור החוף והעמקים המזרחיים (עמק הירדן, הבקעה והערבה). ליצ'י דורש תנאים של טמפרטורות ולחות גבוהות, והוא רגיש למליחות. היבול בליצ'י הוא כ-1-2 טון לדונם, ומכאן שדרישות ההזנה של הגידול נמוכות. יבול הליצ'י פודה לרוב מחירים גבוהים יותר ככל שהקטיף מוקדם והפרי גדול יותר. מכיוון שמשטר הדישון משפיע על שני פרמטרים אלו, ובהתחשב בכך שעלות הדישון מהווה חלק קטן יחסית בכלל עלויות הגידול, תוכנית דישון מוקפדת יכולה להגדיל את הפדיון נטו במידה משמעותית.

^{המידע שלהלן מובא כהמלצות כלליות בלבד. יש להיוועץ באגרונום קבוצת חיפה לצורך התאמת תוכנית דישון לתנאי השטח הספציפיים. כל שימוש במידע נעשה על אחריות המשתמש בלבד. קבוצת חיפה אינה מתחייבת לתוצאות השימוש במידע ואינה אחראית לדיוקו, שלמותו או התאמתו לכל מטרה.}

הנחיות כלליות 

ליצ'י נחשב לצרכן דשן מתון בשל רמות היבול הנמוכות, והוא אף רגיש לעודפי דישון. מכיוון שהליצ'י פודה מחירים גבוהים, לדישון נכון (כמות, תיזמון ואיכות הדשן) יש משמעות רבה ברווחיות החלקה, ומנגד הדישון אינו מהווה חלק משמעותי בכלל עלויות הגידול (כ-5% בלבד).

ליצ'י נחשב רגיש למליחות – יותר מגידולים סובטרופיים אחרים כגון אבוקדו ומנגו, ולכן יש חשיבות רבה לאיכות הדשן. יש להימנע משימוש בדשנים המכילים כלוריד, במיוחד בחלקות המושקות במי כנרת, המכילים ריכוזים גבוהים של כלוריד ונתרן. 

כדי לקבל יבול מרבי, מקובל להיעזר בפעולות אגרוטכניות כגון גיזום, משטר השקיה ודישון, כדי לתמוך ביכולתו של העץ לשאת פרי ולכוון את מועד הקטיף. יש להתאים את משטר הדישון להשקיה, לגיזום ולקטיף – ולתגובת העצים לפעולות אלו.

• במהלך החורף (ינואר–פברואר) מתרחשת התמיינות לפקעי פריחה. בתקופה זו אין צורך לדשן. 

• בסוף החורף ותחילת האביב (סוף פברואר–מרץ) יש התפתחות משמעותית של שורשים, ומתחילה פריחה. במקביל, יש צימוח עלוותי מתון. 
  מטרת הדישון משלב זה ועד הקטיף היא לתמוך בגידול הפרי, בגודלו ובאיכותו, בעוד הצימוח הווגטטיבי בעל חשיבות משנית. 

• במהלך האביב (אפריל) מתרחשות הפריחה והחנטה במקביל להתפתחות השורשים. בשלב זה מומלץ להוסיף כמות גבוהה של חנקן בדישון. דשן-כל 30-10-10 הוא אידיאלי לשלב זה.

• מסוף האביב ועד התחלת שבירת צבע של הפרי רוב פעילות העץ קשורה לגדילת הפרי והתפתחותו. בשלב זה מומלץ להגביר את הדישון האשלגני, וחנקת אשלגן 13-0-46 היא הדשן האידיאלי לשלב זה. 

• הקטיף מתבצע בתחילת הקיץ (יוני–יולי), ויש להתאים את הדישון למצב הפרי ולמועד הקטיף הרצוי: 
  - אם מעוניינים להקדים את הקטיף, מתחילת שבירת צבע מומלץ להפסיק כל דישון חנקני, כולל חנקת אשלגן. אם מעוניינים להמשיך לדשן באשלגן, יש לעבור לאשלגן גופרתי. 
  - אם החלה שבירת צבע אך מעוניינים לדחות קטיף, מומלץ להמשיך לדשן בחנקת אשלגן.

• מאמצע הקיץ ועד הסתיו (יולי–אוקטובר), מיד לאחר הקטיף, יש לגזום את העצים. הגיזום מעודד צימוח וגטטיבי נמרץ, אשר יתמוך ביבול של השנה העוקבת. הדשן המומלץ בתקופה זו הוא 23-7-23, המעודד צימוח בריא ומספק הזנה מאוזנת. יש לספק את הדשן במנות שבועיות קבועות בהתאם ליבול שנקטף (השלמת המנה השנתית), עד תחילת ההצמאה.

• בסתיו יש לצמצם את מנות המים במידה משמעותית, ולהפסיק לחלוטין  את הדישון. מטרת הצמאה היא השראת עקה מתונה שתגרום להתמיינות לפריחה. הצמאה מסתיימת באופן טבעי בחורף, עם ירידת הגשמים. 

קטיף הליצ'י מתחיל ביולי (בבקעת הירדן – ביוני), ועונת הגידול – מסיום הגשמים ועד הקטיף – אינה ארוכה. לכן, יש חשיבות לדישון נכון ובמועד. עיכוב ביישום הדשנים, בעיקר דשני חנקן, עלול לגרום למחסורים ולבעיות צבע.

לתמיכה בגידול הווגטטיבי (צימוח שורשים, ענפים ועלים), מטע ליצ'י בוגר צורך כ-8 עד 10 יחידות חנקן (N), 2-2.5 יחידות תחמוצת זרחן (P2O5), 5-7 יחידות תחמוצת אשלגן (K2O), 5-7 יחידות תחמוצת סידן (CaO), 3-4 יחידות תחמוצת מגנזיום (MgO) ו-2.5 עד 3 ק"ג גופרה (SO4) לדונם. (1 יחידה = ק"ג/דונם)

בנוסף, לכל טון יבול צפוי יידרשו כ-2 יחידות חנקן, 0.5-1 יחידות תחמוצת זרחן , 3-5 יחידות תחמוצת אשלגן,  0.3-0.5 יחידות תחמוצת סידן ו-0.3-0.5 יחידות תחמוצת מגנזיום. 

כמויות דישון מקובלות בליצ'י הן 8-10 יחידות חנקן, 2-5 יחידות תחמוצת זרחן ו-10-15 יחידות תחמוצת אשלגן. לרוב, כמויות הסידן והמגנזיום המתקבלות מן הקרקע וממי ההשקיה מספיקות לצורכי הגידול, ויסודות אלו אינם ניתנים בדישון בדרך כלל.

כתוצאה מהגיזומים השנתיים, מטע הליצ'י צובר כמות גבוהה של חומר אורגני, אשר מעשיר את הקרקע ביסודות הזנה. תרומת החומר האורגני משמעותית יותר באזורים שהטמפרטורות בהם מתונות כמו באזור החוף, ופוחתת ככל שהטמפרטורות עולות (אזור הכנרת) והאקלים יבש יותר (בקעת הירדן וערבה). ניתן לקבוע את כמות החומר האורגני בקרקע בבדיקות מעבדה, או לאמוד אותה באמצעות השוואה בין מראה הקרקע בין העצים לבין מראה קרקע מאותו סוג הנמצאת מחוץ לחלקה. ככל שהקרקע כהה ושחורה יותר, כמות החומר האורגני גבוהה יותר, וככל הנראה ריכוזי יסודות ההזנה בקרקע גבוהים יותר. בקביעת תוכנית הדישון, יש להביא בחשבון ריכוזים אלו כדי להימנע מדישון עודף ומבזבוז. 

חנקן
אומנם צריכת הדשן של הליצ'י נחשבת בינונית עד נמוכה, אך לדישון חנקני מדויק יש חשיבות רבה. בשל הגיזום המסיבי בסיום הקטיף והצורך בצימוח וגטטיבי מהיר, חשוב שלעץ יהיה מספיק חנקן זמין. מנגד, עודף דישון חנקני יפגע בהתמיינות לפריחה בחורף ויגרום לצימוח עודף באביב – על חשבון גידול הפרי. יש לדשן בחנקן בעיקר באביב (לאחר התעוררות) ולאחר הקטיף. צריכת החנקן גבוהה בתחילת העונה, בשלב הצימוח. בשלב גדילת הפרי יש להפחית את הדישון החנקני כדי לאפשר שבירת צבע, ולהעלות שוב לאחר הקטיף ועד הצמאה. בתחילת העונה (לאחר מתן סטרטר 12-43-12) מומלץ לדשן בנוסחאות המכילות רמה גבוהה של חנקן, כגון 30-10-10 או 23-7-23 כדי לתמוך בצימוח הווגטטיבי (ענפים, עלווה ושורשים). כמות חנקן תקינה בעלים היא  1.8-1.5% ממשקל יבש. צימוח נמרץ באביב ויבול מועט (בעקבות פחות התמיינות לפריחה או נשירה מוגברת) יכולים להצביע על רמת חנקן גבוהה בעץ. צימוח חלש בשילוב דישון נמוך יכולים לרמז על מחסור חנקן.

זרחן
הליצ'י צורך כ-3-5 יחידות P2O5 עבור הצימוח והיבול. לזרחן משמעות רבה במשק האנרגיה של העץ. מומלץ מאוד לספק מנת זרחן גדולה יחסית בתחילת העונה, גם אם אין מחסור בקרקע. הדישון המומלץ הוא 5 ק"ג דשן-כל סטרטר12-43-12 או 2-3 ליטר חומצה זרחתית (אשר תורמת גם לניקוי טפטפות מאבנית). מומלץ ליישם דשנים אלו מיד עם התעוררות המטע כדישון טכני, גם אם אין צורך בהשקיה. מומלץ להמשיך לדשן בזרחן במהלך העונה בהתאם לרמת הזרחן בקרקע, עד למנה של 3-5 יחידות P2O5. 
מחסור בזרחן אינו נפוץ, אך צימוח חלש, פריחה וחנטה חלשות ופרי קטן, בפרט כאשר לא ניתן דישון זרחני, מהווים אינדיקציה ברורה למחסורי זרחן. אין חשש לעודפי זרחן בליצ'י, אך לא מומלץ לתת מנת זרחן גבוהה (לדוגמא סטרטר 12-43-12) בשילוב עם ברזל, בשל תחרות על קליטה בשורש. באופן כללי, ניתן לשלב דשני זרחן עם ברזל כל עוד מקור הזרחן אינו חומצה או ש-pH תמיסת הדשן גבוה מ-3. 

אשלגן
לאשלגן תפקיד מרכזי בבריאות הצמח ובאיכות הפרי. הוא תורם לחיזוק העץ ולהגברת עמידותו למחלות, מזיקים ועקות אביוטיות כגון חום, קור ויובש. האשלגן משפיע על איכות הפרי – מוצקות, גודל וחיי מדף. אומנם הפרי צורך כמות רבה של יסוד זה (3-5 ק"ג תחמוצת אשלגן לטון יבול טרי), אך הצריכה הכוללת של העץ אינה גבוהה במיוחד בשל יבול מתון וצריכה נמוכה יחסית לצימוח הווגטטיבי. 
בתחילת העונה ניתן לדשן בדשן המכיל חנקן ואשלגן ביחס מאוזן (למשל 23-7-23), או בדשן-כל™ 30-10-10 כאשר רמות האשלגן בקרקע גבוהות. 
לאחר הפריחה ובשלב החנטה ותחילת גדילת הפרי יש להפחית את מנת האשלגן, ולהעלותה שוב במידה משמעותית כאשר החנטים מגעים לקוטר 10-15 מ"מ – כדי לתמוך בגידול הפרי. 

חנקת אשלגן היא מקור האשלגן המועדף בליצ'י, ומומלץ שרוב האשלגן יינתן ממקור זה או מנוסחאות דשן-כל המבוססות על חנקת אשלגן. מומלץ לעבור מדשן מורכב (נוסחאות דשן-כל) לחנקת אשלגן כאשר הפרי בגודל 10-15 מ"מ – עד לכמות מצטברת של 10-15 ק"ג חנקת אשלגן לדונם, בהתאם  ליבול צפוי (ראה תוכניות דישון בהמשך). 
משלב שבירת הצבע של הפרי ניתן להאיץ או להאט את קבלת הצבע ואת הבשלת הפרי באמצעות ניהול הדישון החנקני הניתן עם האשלגן:

• מומלץ להמשיך ולדשן באשלגן אם עדיין לא סופקה המנה הדרושה, או שצפוי יבול גבוה מן התחזית בתחילת העונה. 

• אם מעוניינים להאיץ קבלת צבע ולהקדים הבשלה וקטיף, מומלץ לעבור ל- SOP (אשלגן גופרתי), המספק אשלגן ללא חנקן. 

• אם מעוניינים להאריך את משך ההבשלה –  במשקים שבהם יש קטיף עצמי או כאשר הטמפרטורות עולות והבשלת הפרי מואצת – מומלץ להמשיך ולדשן בחנקת אשלגן. אם כל מנת האשלגן כבר סופקה בשלב זה, אפשר להפסיק לחלוטין את הדישון.  

לאחר הקטיף מומלץ להמשיך לדשן באשלגן ביחס 1:1 לחנקן (דשן-כל 23-7-23). אם רמות האשלגן בקרקע גבוהות או שניתנו מנות אשלגן גבוהות עד הקטיף, מומלץ לעבור לדשן-כל 30-10-10. 

סידן
בישראל ליצ'י אינו נחשב רגיש למחסורי סידן. הפרי מסלק כמות נמוכה יחסית של סידן (כ-0.3-0.5 ק"ג CaO לכל טון פרי טרי), וגם הצימוח הווגטטיבי אינו צורך כמות רבה של סידן (5-7 יח' CaO לדונם לעונה). ריכוז הסידן בפרי הליצ'י הוא כ-0.8% מהמשקל היבש. 
על פי רוב רמת הסידן בקרקעות גירניות ובמי ההשקיה מספיקה, וגם בקרקעות עניות בסידן, כגון קרקעות בזלתיות וחוליות, ובמי השקיה דלי סידן (כמו מי אגירת נחלים) לא סביר שייווצר מחסור ביסוד זה, ובדרך כלל אין צורך לספק סידן בדישון. 
לסידן תפקיד משמעותי במבנה דופן התא, ועל כן הוא חיוני לבריאות העץ ולאיכות הפרי. במקרים של פגיעה באיכות היבול, במיוחד כאשר הקרקע ומי ההשקיה עניים בסידן, מומלץ לבדוק אם קיים מחסור. כאשר מאבחנים מחסור סידן בליצ'י או שיש חשד למחסור, מומלץ לספק סידן כ-Haifa Cal (קלציום ניטרט) בתחילת העונה, כחלק מהדישון החנקני. כמות סבירה היא שק (25 ק"ג) לדונם, שתספק 6.6 יחידות תחמוצת סידן ו-4 יחידות חנקן. 

מגנזיום
למגנזיום חשיבות רבה בתהליך הפוטוסינתזה ובמשק האנרגיה של הצמח. הגידול הווגטטיבי השנתי דורש רמה נמוכה של מגנזיום, כ-3-4 ק"ג MgO לדונם, ובטון פרי טרי מסולקים כ-0.3 עד 0.5 ק"ג נוספים. מחסורי מגנזיום אינם נפוצים בליצ'י, אך מומלץ לערוך בדיקות קרקע ומים כדי לוודא כי רמת המגנזיום מספיקה. 
אם ויש צורך להוסיף מגנזיום בדישון, מומלץ לתת שק מגניסל לדונם בתחילת העונה – כמות שתספק כ-4 יחידות תחמוצת מגנזיום ו-2.5 יחידות חנקן. אם יש צורך לתת סידן ומגנזיום במקביל, ניתן לשלב מגניסל ו-Haifa Cal (קלציום ניטרט). אם אין צורך לדשן בסידן, לדוגמה בקרקעות גירניות, ניתן לשלב מגנזיום גופרתי (Haifa BitterMag) עם נוסחאות דשן-כל כגון 23-7-23. 
חשוב: נוסחת דשן-כל 30-10-10 מכילה 2% מגנזיום. 
מגנזיום נקלט היטב בריסוס עלוותי. ניתן לרסס במגניסל בריכוז 2%. בזמן פריחה יש להפחית את הריכוז ל-1%.

יסודות מיקרו
ליסודות מיקרו – ובעיקר ברזל, מנגן, אבץ ובורון – חשיבות רבה להנבת פרי איכותי. הליצ'י רגיש למחסורי ברזל, בעיקר בקרקעות הבסיסיות והגירניות בגליל המערבי, ולכן חשוב מאוד לדשן בברזל לאורך העונה. מומלץ לתת 0.5-1 ק"ג לדונם הייפר 52 (Fe-EDDHA 6%) בתחילת העונה, לאחר דישון סטרטר 12-43-12, במנה מרוכזת בנפרד מדישון הכללי. במהלך העונה מומלץ לשלב את כל יסודות המיקרו עם הדשן: למכל של 1,000 ליטר, המכיל 8 שקי 25 ק"ג, מומלץ להוסיף 5 ק"ג הייפר 52, 2 ק"ג חיפה מיקרו מנגן ו-1 ק"ג חיפה מיקרו אבץ. 

תוכנית הדשיה לליצ'י

תוכנית למטע מניב עבור יבול צפוי של 2 טון/דונם. במהלך העונה יש להתאים את מנות הדשן ליבול הצפוי.

* אם צריך לדשן גם סידן וגם מגנזיום, מומלץ לתת שק מכל דשן. אם יש צורך רק באחד מן היסודות, יש להשלים את מנת החנקן מדשן אחר, כגון 23-7-23 או 30-10-10.  

* אם הדישון החנקני בתחילת העונה ניתן עם קלציום ניטרט ו/או מגניסל, יש להשלים את מנת הזרחן כחומצה זרחתית או לשלב סטרטר 12-43-12 עם חנקת אשלגן בשלב גדילת הפרי. אין לשלב קלציום ניטרט ומגניסל עם דשני זרחן באותו מכל!

** אם הצימוח חלש, עדיף לדשן ב-20-20-20 בסיום העונה.

להתאמת תוכנית הדשיה לתנאים במטע ולמערכת ההשקיה שלך - מומלץ להיעזר בתוכנת ™NutriNet

דישון במטע צעיר 

במטע הצעיר, משנת הנטיעה ועד שנה שלישית, ניתן לדשן בנוסחאות  דשן-כל או במולטיגרו. 

מולטיגרו 30-6-8 הוא דשן בשחרור מבוקר ל-12 חודשים, המכיל 100% יסודות הזנה מצופים.יש ליישם את גרגרי הדשן מתחת לשתי טפטפות קרובות משני צידי העץ לאחר הנטיעה. 
כאשר יש טפטפת צמודה לשתיל, יש ליישם את המולטיגרו מצידו השני של צינור הטפטוף, במרחק 10 ס"מ מהשתיל. בכל מקרה, אין ליישם את המולטיגרו על גוש השתילה או בבור הנטיעה! לא מומלץ ליישם קומפוסט, כופתיות או דשן מכל סוג אחר בבור השתילה.

גם כאשר מדשנים במולטיגרו, מומלץ לדשן סטרטר 12-43-12, 5 ק"ג לדונם מיד לאחר השתילה כדי לעודד התפתחות שורשים.

 דשן-כל: מומלץ לדשן ב 20-20-20 או 23-7-23, 1-1.5 שקים לדונם לכל העונה במנות שבועיות קבועות.
אם בזמן השתילה הטפטפות סגורות ורק הטפטפות הקרובות לשתיל פתוחות, שק אחד לדונם מספיק. אם כל הטפטפות פתוחות, יעילות הדישון יורדת ויש לדשן שק וחצי.
עם גדילת העץ הצעיר והתפתחות השורשים, השורשים יגיעו ליותר טפטפות פתוחות ויעילות הדישון תעלה. 
בקרקעות בזלתיות או חוליות, שרמת הסידן והמגנזיום בהן נמוכה, מומלץ לשלב חנקת אשלגן, קלציום ניטראט, מגניסל ומיקרו קומבי במכל בודד (ללא זרחן), ולהוסיף זרחן כחומצה זרחתית (2 ליטר לדונם בתחילת העונה + 1/2 ליטר לדונם פעם בחודש) או כסטרטר 12-43-12 (5 ק"ג בתחילת העונה + 1 ק"ג לדונם לחודש).

מקורות

• Menzel, C. M., & Waite, G. K. (2005). Litchi and longan: botany, production and uses (pp. xviii+-305)‏

• Menzel, C. M., & Simpson, D. R. (1987). Lychee nutrition: a review. Scientia Horticulturae, 31(3-4), 195-224‏